זכות ההתאגדות היא זכותו של אדם לחבור לקולקטיב לשם הגשמת יעדים משותפים. הבטחת הזכות לחופש ההתאגדות מסייעת לעובד לשמור על האינטרסים שלו, להשיג ולהגשים את צרכיו, את נטיותיו ואת שאיפותיו, וכן לצמצם את אי-השוויון ביחסי הכוחות בינו לבין המעסיק. זכות זו מאפשרת לעובדים לנצל את כוחם הקולקטיבי כדי לשפר את מעמדם במשא-ומתן על תנאי עבודתם, והיא קיבלה מעמד חוקתי – על חוקי על ידי נשיא בית המשפט העליון (בדימוס), פרופ' אהרון ברק, אשר כתב בספרו: "לדעתי, … [זכות] ההתאגדות היא עתה בעלת מעמד נורמטיבי חוקתי-על-חוקי. מעמד זה ניתן לה משום שהיא נגזרת כיום – כזכות פרטיקולרית ללא שם – מכבוד האדם …כבוד האדם הוא גם חופש הרצון של האדם להתאגד… והוא כולל בחובו את זכותם של עובדים ומעבידים להתארגן, כלומר להקים ארגון עובדים ומעבידים ". (אהרון ברק, "פרשנות במשפט", כרך ג', תל-אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002, עמ' 827-830).

בחיי היום-יום, זכות ההתארגנות באה לידי ביטוי בחשיבותה ובהשפעתה בעיקר בשטח – בהשבתות, עיצומים והפגנות, או בשינוי של יחסי העבודה החוזיים במקום העבודה – באמצעות חתימה על הסכמים קיבוציים, שמשנים את מאזן הכוח וחלוקת ההון באופן מוצדק יותר במקום העבודה. יחד עם זאת, דוגמא מובהקת נוספת להישגים שניתן להגיע אליהם במסגרת קיבוצית, היא באמצעות בקשת צד בסכסוך קיבוצי, שזוהי למעשה תביעה שמגיש ארגון עובדים כנגד המעסיק בכל עניין הנוגע להפרתו של דין ו/או הסכם קיבוצי שחל על תנאי העבודה של העובדים במקום העבודה.

כאמור, ככל שישנה הפרה רוחבית של חוק שחל על קבוצת עובדים במפעל, רשאי ארגון העובדים להגיש תביעה קיבוצית לצורך אכיפת הדין על תנאי העבודה של העובדים.

כך, ארגון העובדים מעניק לעובדים ייצוג משפטי, וזאת, במקום ניהול הליכים משפטיים יקרים באופן פרטני, אשר דרך כלל, נמשכים זמן ממושך יותר וגורמים לכל עובד באופן אישי להוצאות גבוהות.

המקרה של רופאי כללית רפואה משלימה, שזכו לאחרונה בפסק דין שניתן לזכותם בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הינה דוגמא מובהקת ביותר לכך.

המקרה של רופאי ש.ל.ה

בשנת 2013 התארגנו הרופאים בחברת כללית רפואה משלימה ואסתטיקה בהסתדרות. הסתבר, כי הרופאים לא זכו לקבל במשך כל תקופת עבודתם דמי מחלה, דמי חופשה ודמי חג, תוך שבמסגרת הסכם העבודה שחל עליהם, לא הוסדרה זכאותם לזכויות אלו, ועל כן, על החברה היה להחיל על תנאי עבודתם את הוראות הדין הכללי בעניין זה.

לאחר תקופה שנמשכה יותר משנתיים, במהלכה ניסתה ההסתדרות לחתום עם המעסיק על הסכם קיבוצי שיסדיר את תנאי העבודה והשכר של העובדים, אולם, כל הצעותיה – נדחו – הוגשה בקשת צד בסכסוך קיבוצי כנגד החברה, במסגרתה ביקשה ההסתדרות מבית הדין לאכוף על תנאי העבודה של הרופאים את חקיקת המגן שלא הוחלה על תנאי עבודתם וכן לשלם לכל הרופאים את זכויות המגן שלא שולמו להם ממועד תחילת עבודתם (בכפוף למגבלות הקבועות בחוק ההתיישנות).

בית הדין קיבל את רוב טענות ההסתדרות וחייב את החברה:

לרשום בתלושי השכר של הרופאים את מספר ימי החופשה ומספר ימי המחלה שנצברו על ידם החל ממועד תחילת עבודתם בחברה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית וחוק דמי מחלה.

לנהל פנקס ימי חופשה וימי מחלה.

לשלם לרופאים את ימי החג שלא שולמו להם, וזאת, באופן רטרואקטיבי במהלך 7 השנים שקדמו למועד הגשת התובענה (47 ימי חג לכל רופא בסה"כ).

בקשת צד – כלי ייחודי לארגוני העובדים

אחת הדרכים המועילות ביותר להגן על זכויותיהם של עובדים שבחרו להתארגן בארגון עובדים היא התביעה הקיבוצית, אשר הינה חלק מהזכויות אשר מוקנות לעובדים מאורגנים.

כך, בין אם מדובר בעובדים אשר חוששים מהגשת תובענה כנגד מעסיקם מאחר שהם עדיין עובדים במקום העבודה ובין אם מדובר בעובדים אשר חוששים מהעליות הרבות אשר כרוכות בניהול הליכים מעין אלו, קיימת האפשרות לקחת את עתידם התעסוקתי והכלכלי בידיהם – להתארגן בארגון עובדים – ולבקש מארגון העובדים – ככל שקיימת הפרה של חוק מטעם המעסיק, להגיש תביעה קולקטיבית, קיבוצית, במקומם, ובאמצעותה, להגן על זכויותיהם מבלי שהם ידרשו לעמוד לבדם מול המעסיק.