בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין),  תשנ"ז – 1997 (להלן – החוק),  נקבע היקף ההגנה שהעניק המחוקק לעובדים אשר חשפו עבירות במקום העבודה או שחשפו מעשים שיש בהם פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין.

בסעיף 2 א' לחוק נקבע:

"לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

בסעיף 3 לחוק נקבע , כי בית הדין האזורי לעבודה רשאי להטיל על מעסיק אשר נמצא כי הפר את הוראות החוק, פיצויים כספיים בסך של 50,000 ₪ , אשר ישולמו לעובד עקב הפגיעה בענייני עבודתו.

כמו כן,  לבית הדין לעבודה ישנו אף שיקול דעת להטיל על מעסיק לפצות עובד בפיצויים לדוגמא  בסכום שלא יעלה על 500,000 ₪, וזאת, מבלי לגרוע מסמכותו של בית הדין להורות בצו, כי פיטוריו של העובד יבוטלו.

הנה כי כן,  החוק מעניק לעובד אשר חשף עבירות במקום העבודה הגנות בדמות סעדים כספיים והגנה מפני פיטורים.

בהמשך החוק,  מפורטות הנסיבות שיצטרך העובד להוכיח,  כי הן התקיימו , על מנת שבית הדין לעבודה יפסוק לזכותו את הסעדים הקבועים בחוק. לנוכח הקושי הרב להוכיח טענת התנכלות לעובד עקב כך שהוא חשף עבירות במקום העבודה,  קבע המחוקק,  כי בהליכים מסוג זה,  נטל ההוכחה יהיה על המעסיק, אשר יידרש להוכיח שלא פגע בעובד בשל היותו חושף עבירות,  וזאת , בתנאי שהעובד מילא אחר התנאים הבאים:

א. הוכיח כי המעסיק פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו;

ב. הוכיח כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו;

בהקשר לכך קבע בית הדין הארצי לעבודה,  שהעובד איננו נדרש להוכיח,  כי רק בשל עצם הגשת התלונה החליט המעסיק לפגוע בענייני עבודתו,  אלא,  שדי בכך שהעובד יוכיח ספק ממשי בשיקולי המעסיק על מנת להעביר את נטל ההוכחה למעסיק , אשר יידרש להוכיח שהפגיעה בעובד המתלונן, היתה משיקולים ענייניים (1) .

חשוב לציין , כי היקף ההגנה שניתן לעובד איננו מוחלט,  שכן , במסגרת ההליכים המתנהלים על פי החוק,  בוחן בית הדין לעבודה את מידת תום הלב של העובד,  את הנסיבות שבגינן הוגשה התלונה ומהם המעשים המתוארים בתלונה.

לפיכך,  לא כל תלונה שתוגש מטעם עובד כנגד חשיפת עבירות,  תאפשר לעובד לקבל את ההגנה הקבועה בחוק,  היות שעל העובד יהיה לעמוד בתנאים הבאים:

א. התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;

ב. התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה,  או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעסיק , ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין;

ג.  התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק או לחקור בענין המשמש נושא התלונה.

בית הדין הארצי לעבודה סיכם את התנאים שעל העובד להוכיח על מנת שיוכל להיות זכאי להגנות

הקבועות בחוק (2)

"על עובד חושף שחיתויות חלים מספר תנאים מצטברים על מנת שיוכל ליהנות מהגנת החוק: ראשית,  וככל שהדבר אפשרי,  עליו לנסות לפתור את הבעיה בתוך הארגון בטרם יפנה לגורמים חיצוניים. כמו כן , על העובד לפעול בתום לב ובמטרה למנוע מעשים בלתי תקינים ובעניין זה ראוי להבחין בין עובד החושף מעשים בלתי תקינים בתום לב לבין עובד הטוען למעשים בלתי תקינים רק כדי לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו,  בגלל שפוטר או משום שהוא אינו מרוצה ממצבו במקום העבודה"

ניסיון החיים מלמד,  כי עובדים רבים נפגעו עקב חשיפת עבירות במקום העבודה . מאחר שבחוק נקבעו תנאים מצטברים,  שבהתקיימותם,  יתאפשר לעובד לקבל הגנה מפני התנכלות כלפיו מטע המעסיק , עקב חשיפת עבירות, ישנה חשיבות רבה לפעול במתכונת הקבועה בחוק לשם בירור התלונה,  על מנת שבמקרה שבו המעסיק יתנכל לעובד עקב חשיפת העבירות,  יהיה זכאי העובד לקבל מבית הדין לעבודה את מלוא ההגנה והסעדים הקבועים בחוק.

 

(1) ע"ע ארצי 61646-10-10 19605-11-10 יאיר בן שמעון – מדינת ישראל ניתן ביום  11.03.2013
(2) ע"ע ארצי 48067-10-11 משה חזות נ' רכבת ישראל ניתן ביום  4.06.2013